מקור איוב ט״ו:ב׳
1 הֶחָכָ֗ם יַעֲנֶ֥ה דַעַת־ר֑וּחַ וִימַלֵּ֖א קָדִ֣ים בִּטְנֽוֹ׃
פירוש רמב"ן על איוב ט״ו:ב׳
1 החכם יענה דעת רוח, המענה הזה הוא מענה שני לאליפז, ועניינו כי מתחלה בשמעו איוב מקלל את יומו תפשו לאמר כי אין הימים והלילות, ר"ל הכוכבים והמזלות גורמי רעה או טובה, רק מנשמת אלוה ומפי עליון תצא הרע והטוב, והכל במשפט וצדק, והוא לא הרשיע את איוב בפירוש, רק שלמדו לסבול תוכחת אלוה ואל ימאס מוסרו, ועתה כשהצדיק איוב את עצמו ואמר כי יתווכח עם האלהים, אמר לו אליפז עד עתה היית מדמה שייסוריך באו דרך מוסר לא על עון פלילי, ועתה הנה פיך מלמד עליך כי היית רשע ולא ירא אלהים. ושאר הטענות הבאות במענה הזה שאין בעולם רשע וטוב לו כי סופו לאבדון, כי הוא דעת החבירים כאשר פירשתי למעלה.
2 ופירוש הפסוקים:
3 החכם יענה דעת רוח, יתמה האיש חכם יענה למוכיחו דעת של רוח:
4 וימלא קדים בטנו, מחשבות רוח קדים, רוצה לומר שהוא יענה לחבירו דברי רוח, וכי מחשבותיו גם כן רוח והבל: